החלטה בתיק ה"פ 21186-11-12

1.      המרצת פתיחה, במסגרתה עתרה המבקשת למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכאית היא להיות מסווגת, לצורכי חיוב במים, בסיווג תעשייתי לשנת 2011. לחלופין, מבקשת המבקשת לאשר לה הקצבה רטרואקטיבית לשנת 2011 או לקבוע כי דרישת החוב של המשיבה 1 לשנת 2011 בטלה.

2.      בד בבד עם הגשת התובענה, הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, לעיכוב הליכי גביית החוב המנהליים הננקטים ע"י המשיבה 1.

בהחלטתי מיום 12.11.12,במסגרתה נקבעה הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים, הוריתי למשיבות להתייחס במסגרת תגובתן גם לסוגיית הסמכות העניינית.

בתאריך 19.11.12 ניתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה 1, בהעדר תגובה מטעמה לבקשה, ובהעדר  התייצבות לדיון.

עמדת המשיבה 2 ביחס לסמכות העניינית הובאה בתגובתה לבקשה לסעד הזמני ובהחלטתי מיום 20.11.12, קבעתי כי ככל שבדעת המשיבות להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף,  יוגשו בקשות עד ליום 1.01.13.

3.      בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית הוגשה ע"י המשיבה 2 ביום 31.12.12. תגובת המבקשת לבקשה הוגשה ביום 10.03.13.

עמדת המשיבה 1 ביחס לסמכות העניינית הועלתה, כטענה מקדמית, במסגרת כתב תשובתה מיום 29.01.13 ותגובת המבקשת לטענות המשיבה 1 הוגשה ביום 4.04.13.

דיון:

הסמכות העניינית ביחס לתובענה נגד המשיבה 1

4.      לעניין שאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה כנגד משיבה 1, הפנתה המבקשת לפסק הדין המנחה בסוגיה בעניין בג"צ 4439/11 מסעדת קדרים ואח' נ' מי כרמל בע"מ (9.01.13), ממנו עולה שעמדת בית המשפט העליון הינה כי הדרך הנכונה להשיג על דרישות תשלום שהוצאו ע"י תאגיד מים וביוב, דוגמת משיבה 1 בענייננו, הינה באמצעות תובענה לסעד הצהרתי שתוגש לבית המשפט המוסמך על פי סכום הדרישה.

5.      במקרה דנן, הסעד המבוקש כנגד המשיבה 1 הינו להצהיר כי דרישת החוב ששלחה אל המבקשת פסולה, וליתן צו מניעה קבוע המונע ממנה לנקוט בהליכי גבייה מנהלית בגין דרישת חוב זו. דרישת החוב ששלחה המשיבה 1 למבקשת עמדה נכון ליום 4.10.12 על סך של  415,450 ש"ח לערך. מכאן, לאור ההלכה שנקבעה בבג"צ קדרים דלעיל, יש לקבוע כי בית משפט זה הוא המוסמך לדון בתובענה כנגד משיבה 1.

(להשוואה ראו: ע"א 38704-10-12 (ב"ש) משה כהן נ' עין נטפים - מפעלי מים וביוב אילת בע"מ (27.03.13), עת"מ 16128-12-12 אריזות קמה בע"מ ואח' נ' תאגיד המים נווה במדבר (28.01.13)).

לפיכך, אני דוחה את טענת המשיבה 1 בדבר העדר סמכות עניינית.

הסמכות העניינית ביחס לתובענה נגד המשיבה מספר 2:

6.      לטענת המשיבה 2, בהיותה גוף סטטוטורי שלו הסמכות הבלעדית לקבוע סיווג למטרות שימוש למים במסגרת הרישיון השנתי, לכל צרכן, אף אחד מן הסעדים המבוקשים אינו בסמכותו העניינית של בית משפט זה. לטענתה, תוקפת המבקשת את רישיון ההפקה והאספקה שהוצא על ידי המשיבה 2, ובו נקבעו הקצאות המים לצרכי משיבה 1. הקצאת המבקשת לא סווגה כמקנה לה תעריף נמוך יותר.

7.      חוק המים קובע מסלול ייחודי לדיון בהוראות הקבועות ברישיון, ועל פיו בית המשפט היחיד המוסמך לדון בכך הוא בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית הדין לענייני מים. לעניין זה מפנה המשיבה 2 לסעיפים 23 ו- 31 לחוק המים.

8.      מוסיפה וטוענת המשיבה 2, כי זכותה של המבקשת כצרכנית מים להגיש ערר בתוך 21 יום מיום מסירת הודעה על החלטת מנהל הרשות הממשלתית בהתאם לסעיף 31 לחוק המים, הינה זכות עצמאית ונפרדת מזכות הספק כפי שנקבע בהלכה הפסוקה.

9.      המשיבה 2 מעלה טענת שיהוי. לטענתה, הרישיון לשנת 2011 ניתן בתחילת השנה למשיבה 1 והוא קובע את חובתה להודיע לצרכנים על הקביעות הנוגעות להם. מאחר והרישיון יוצא בתחילת השנה, חלף המועד להגשת ערר. גם אם נראה בתשובת רשות המים משנת 2012 לפיה לא ניתן עוד להקצות מים לשנת 2011, משום החלטה הנוגעת לתנאי הרישיון ומשום החלטה מנהלית הניתנת לתקיפה, הרי היא ניתנה למצער ביום 12.06.12 במייל שנכתב ע"י מר רוני חרמון מרשות המים ועל כן תקיפתה לוקה בשיהוי ובאיחור.

בנוסף, ממילא ידעה המבקשת או היה עליה לדעת, כי רישיון והקצאות למים הינם תמיד הקצאות חד פעמיות, המתחדשות מידי שנה בשנה, וכי עליה לפנות לחידוש הסיווג בצירוף אישורים כנדרש, מדי שנה. כך הובהר למבקשת במפורש במכתב שנשלח אליה בעניין ההקצאה שקיבלה לשנת 2010 בסיווג תעשייה.